ניאוף ואובדן זכויות רכושיות בגירושין

ניאוף ואבדן זכויות

כאשר ערכאה דיונית עוסקת בסכסוך גירושין, בין אם מדובר בבית הדין הרבני ובין אם בית המשפט לענייני משפחה, ונדרשת להכריע בדבר זכויות הצדדים, ישנם כל מיני שיקולים אשר יכולים להנחות אותה בקבלת ההחלטה. עם זאת, לפחות באופן רשמי, יש סט שיקולים שאסור שינחו את הערכאה הדיונית בקבלת ההחלטה: שיקולי מוסר/אשם בפירוק הנישואין.

כאשר אנו מדברים על “מוסר”, לרוב הכוונה כמובן לניאוף, בגידה, קיום יחסי מין עם מי שאינו בן הזוג. ניאוף יכול להוות כמובן עילה לגירושין, אך עקרונית לא לפגיעה בזכויות בגירושין. בדין תורה, שיקולי מוסר הם כמובן רלוונטיים להחלטה בדבר גירושים, ולכאורה בנושאים מסוימים בדיני משפחה, הדין הנוהג הוא הדין האישי. 

עם זאת, סעיף 13 לחוק יחסי ממון, קובע כי גם מערכת בתי הדין הרבניים מחויבת לעקרונות חוק יחסי ממון בעת היא דנה בנושאים הנוגעים לרכוש (אלא אם הצדדים החליטו בהסכמה כי העניין יידון לפי דין תורה). כמו כן, בג”ץ בבלי המפורסם משנות ה-90, הכפיף מפורשות את מערכת בתי הדין הרבניים לדין הנהוג במערכת המשפט האזרחית. בדין האזרחי אגב, כמובן שאין איסור על ניאוף. ראו למשל את דבריו של פרופ’ למשפטים פנחס שיפמן:  “איסור הניאוף עצמו איננו חלק ממשפט המדינה. מבחינת המשפט החילוני, יחסי מין שאדם נשוי מקיים עם מי שאינו בן-זוגו אינם בגדר עבירה פלילית או עוולה אזרחית” (דיני המשפחה בישראל, כרך א (ירושלים תשמ”ד), עמ’ 109). הנושא של הכנסת שיקולי מוסר אל חלוקת הרכוש, נדונה מטבע הדברים לא מעט בבתי הדין, ובאופן פורמלי, בית הדין אינו מורשה להכניס שיקולי מוסר אל מאזן השיקולים, והדבר אף נאסר מפורשות בבג”ץ 8928/06 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים.

חוק לחוד ומציאות לחוד

עם זאת, פסיקה שניתנה בתקופה האחרונה הדין הרבני, סטתה מעט מן העיקרון הזה. בפסק דין שניתן בשנה שעברה וזכה לכינוי “פסק דין הבוגדת”, פורסם  בתקשורת כי אישה שבגדה בבעלה לא תזכה לחלוקה שווה ברכוש. עם זאת, באותו מקרה היה מדובר בפרסום יחסית מטעה בתקשורת, שהרי מדובר היה בנכס חיצוני של הבעל ע”פ חוק יחסי ממון, ולפי הדין, כוונת שיתוף בנכס חיצוני אינה אוטומטית אלא יש להוכיח אותה. משום שאותה אישה לא הייתה נאמנה, היה קשה יותר מבחינתה להוכיח כי השותפות בזוגיות הייתה כה חזקה, עד כי ניתן לומר שהייתה כוונה לשיתוף בנכס חיצוני.

עם זאת, בפסק דין שפחות התפרסם בתקשורת מן השנה שעברה, דן בית הדין הרבני בגירושים של בני זוג, שבהן האישה לא הייתה נאמנה לבעלה במשך תקופה של עשר שנים. באותו מקרה, בית הדין הרבני יצר קונסטרוקציה משפטית אותה הוא כינה “השיתופיות המוחלשת”, ואמר במפורש שבגלל חוסר הנאמנות של האישה, היא תהיה זכאית לפחות רכוש בגירושין. פסיקה זו של ביה”ד הרבני עמדה במבחן בג”ץ ולאחר מכן נקבע דיון נוסף בעניין זה וטרם ניתנה החלטה בעניין.

WhatsApp שלחו לנו הודעות וואטסאפ!