קטגוריה: בלוג

הירושה, קרי העברת רכוש וממון שהמנוח צבר בחייו ליורשיו הקרובים אליו, הינה מנהג עתיק יומין. כבר בספר בראשית אומר אברהם לאדני: “…הֵן לִי לֹא נָתַתָה

חיוב של הבעל בכתובתו אינו עניין של מה בכך, והכתובה כידוע הינה מסמך משפטי מחייב, שיכול לגרור תשלום של סכומים גבוהים מאד. אולם חיוב של

זוג ידועים בציבור אשר חיו יחדיו וכדי להסדיר את ענייניהם הרכושיים, בחרו לחתום על הסכם ממון. חלפו להן השנים, והשניים בחרו לבוא בברית הנישואין כדת

בניהול תיק רכושי בבית המשפט או בית הדין הרבני, לרוב הערכאה הדיונית קובעת מועד, המכונה “מועד הקרע”, שמהווה את נקודת הפיצול לחלוקת הרכוש המשותף בין

כאשר בני זוג נפרדים ויש להם ילדים, המקרה הרגיל הוא שנקבעים זמני שהות לילדים (מה שהיה מכונה בעבר ״הסדרי ראייה״), המחלקים את השהות של הילדים

כאשר מערכת היחסים בין בני זוג עולה על שרטון, עוד בטרם יוכל מי מהם להגיש תביעה לגירושין, עליו ראשית להגיש בקשה ליישוב סכסוך על-פי חוק

כאשר בני זוג רוצים להחליט בעצמם על חלוקת הרכוש ביניהם, עומדת בפניהם האפשרות לערוך הסכם ממון. הסכם ממון יכול שייחתם לקראת נישואין בין בני הזוג,

אחד ההיבטים הכואבים של דיני המשפחה, הוא ההיבט של אלימות במשפחה. במקרים ״הקלאסיים״ של אלימות, מטפל החוק למניעת אלימות במשפחה. אולם כאשר אין אלימות במובן

סעיף 23 לחוק הירושה מאפשר עקרונית צוואה בדרך של צוואה בעל פה, אולם הוא הנסיבות לכך הן יחסית ייחודיות: מדובר באדם הנמצא על ערש דווי,